תיאור
מרחב רחב ושטוח של אדמה כהה ורוויית מים ממלא את רוב הגיליון, חצוי בתעלה ישרה או תעלת ניקוז העוברת מהפינה השמאלית התחתונה אל האופק, וגדותיה בנויות במשיכות מכחול כבדות וגרורות של שטיפה כמעט שחורה וחומה. לאורך האופק מונחות ערימות נמוכות של כבול חתוך בשורות, וצלליותיהן המשולשות נבדלות בקושי מהאדמה השטוחה סביבן, בעוד ערימה אחת גדולה יותר וזוויתית נשענת בקצה הימני של הגיליון, ופניה החתוכים קולטים מעט יותר אור מהאדמה שלידם.
מעל למישור הקודר והבוצי הזה, שמיים חיוורים ומעוננים בגוון ורוד-אפור רך ולבנדר תופסים כמעט מחצית מהקומפוזיציה, ואורם שטוח ומפוזר, ואינו מטיל צללים חזקים בשום מקום בסצנה שמתחת. ואן גוך צייר את הרישום הזה בעת שחי במחוז הולנדי בצפון, נמשך לביצות הכבול של האזור ולפועלים שחתכו וערמו כבול שם לדלק, ועבד בנקודה בקריירה שלו שבה הפלטה שלו עדיין הייתה מוגבלת כמעט כולה לגווני אדמה, שחור, חום ואוקר, הרבה לפני הצבע הבהיר של שנותיו המאוחרות.
מה שהופך את הגיליון למיוחד בעבודתו המוקדמת הוא מחויבותו הכמעט מוחלטת למצב רוח קודר וריק: אישים אינם מפריעים למשטח השטוח של בוץ ומים, שום מבנה אינו שובר את האופק, והאירוע היחיד הוא התעלה עצמה וערימות הכבול החתוך, נושאים שרוב האמנים האחרים של התקופה היו מחשיבים פשוטים מדי מכדי לצייר אותם כלל. השטיפות הכבדות והרטובות למראה מעניקות לאדמה תחושה אמיתית של משקל ולחות, נדירה בעבודה על נייר.
הפלטה המרוסנת, הכמעט מונוכרומטית, הופכת את הגיליון לעוגן יוצא דופן לקיר המלא אחרת בצבע בהיר יותר, נקודת נגד שקטה ומפוכחת המתגמלת מבט קרוב בטווח העדין של החומים והאפורים שבה ולא בקטע דרמטי אחד.
