תיאור
יציקת גבס לבנה של פלג גוף עליון של אישה עומדת לבדה על מעמד אפור עגול, ראשה, זרועותיה ורגליה מתחת לירך חסרים כולם, חתוכים בצורה נקייה כמו שיציקת לימוד נוצקת. הצורה ששרדה, כתפיים, חזה וירכיים הפונות מעט לצד אחד, בנויה כמעט כולה ממשיכות מכחול רחבות ובטוחות של לבן, שמנת ואפור חיוור, כשאפור כהה יותר משמש במשורה כדי לסמן את הקפלים והצללים במקום שבו פני השטח של הגבס משנים כיוון. מאחוריה, הרקע הוא קיר כחול-אפור כהה ושטוח שנשבר רק על ידי צל אלכסוני חזק שהפלג מטיל לשמאלו, אשר צבוע אף הוא בכחול כמעט שחור.
ואן גוך צייר את הלימוד הזה, יחד עם כמה תצוגות אחרות של אותה יציקת גבס, בעת שהיה רשום באקדמיה שבה ציור ורישום מיציקות קלאסיות היו תרגיל חובה, משמעת שהוא מצא מתסכלת אך עבד דרכה בשיטתיות בכל זאת. במקום להתייחס ליציקה כתרגיל טכני יבש, הוא דחף את הצבע בעובי, והשאיר משיכות מכחול בודדות גלויות על פני העקומות של הגבס, כך שאפילו העתק חסר חיים של פסל עתיק מקבל את אותה נגיעה פיזית וחסרת מנוחה שהוא העניק לנושאים חיים.
מה שהופך את הבד הזה ליוצא דופן ביצירתו הוא היעדרות כמעט מוחלטת של צבע: אין פרחים, אין שדות חיטה, אין אור דרומי, רק גבס לבן כנגד צל כחול, תרגיל נדיר בציור טונאלי מאמן שאחרת מוגדר על ידי צבע רווי. האיפוק הזה חושף עד כמה בנה צורה במכוון באמצעות עבודת מכחול בלבד כאשר צבע לא היה זמין לעשות את העבודה עבורו.
הדמות הלבנה המובהקת כנגד כחול עמוק מעניקה לציור עוצמה גרפית אמיתית על קיר, קרוב יותר בתחושה ליצירת צילום פיסול מאשר לואן גוך טיפוסי, והפלטה המאופקת שלו הופכת אותו לבן לוויה רב-תכליתי באופן בלתי צפוי לבדים בהירים יותר בקרבתו.
