תיאור
אותו סוג של טורסו גבס חסר ראש וחסר ידיים מופיע כאן בגוון עדין יותר מאשר בעבודת הלימוד המקבילה לו: הדמות ניצבת על כן עגול כנגד קיר ירקרק-אפרפר רך, מוארת באופן אחיד יותר כך שהצללים על החזה והירכיים של הגבס רדודים ומפוזרים ולא חתוכים בחדות. הצבע מונח במשיכות מכחול ארוכות וחלקות העוקבות closely אחר עקומת הגבס, לבן המחומם כאן ושם בצהוב חיוור ונגוע בירק רך בשוליים, במקום שבו צבע הקיר מחלחל קלות אל קו המתאר של הדמות.
במקום שמקור אור בהיר עשוי לגרום לגבס להיראות לבן באופן קשה, כאן כל הטורסו נקרא כשנהב רך, קרוב יותר בטמפרטורה לקיר שמאחוריו, כך שהדמות והרקע יושבים באותו טווח טונאלי צר במקום לנוגד זה את זה בחדות. ואן גוך צייר כמה גרסאות של אותו יצקת במהלך הכשרתו האקדמית, ועבד על אותו מוטיב יותר מפעם אחת כדי לתרגל תאורה וטיפול שונים, ובד זה הוא השקט שבקבוצה, עוסק יותר במעברים רכים של טון מאשר בצל דרמטי.
ייחודו בתוך רצף מחקרי היצקת שלו טמון בדיוק באיפוק הזה: במקום להשתמש בתרגיל כדי לדחוף ניגוד ודרמה, הוא השתמש בו כדי לחקור כיצד צורה יכולה להיבנות כמעט כולה באמצעות תזוזות ערך עדינות, משמעת שונה מהניגודי הצבע הנועזים המאפיינים את ציורו הבוגר. סימני המכחול הגלויים, עדיין רופפים וכווניים למרות הנושא המאופק, מראים את אותה יד שעתידה הייתה לצייר חמניות וברושים, רק שמופנית לעבר בעיה שקטה בהרבה.
על קיר, פלטת השנהב הרך והירקרק נקראת מאופקת ורגועה, תמונה שנסוגה לאחור במקום לדרוש תשומת לב, שימושית בדיוק מפני שלא תתחרה בעבודות רוויות יותר בקרבתה ועם זאת עדיין נושאת את מרקם מכחולו הבלתי מוטעה מקרוב.
