תיאור
כמה גזעי עצים מתרוממים אנכית לאורך הבד, והקליפה שלהם מתוארת במשיכות מכחול קרירות של אפור-כחול ולילך, בעוד שהקרקע ביניהם ומסביבם היא מארג צפוף וכל-כולל של כתמי ירוק, לבן וכחול שמייצגים קיסוס וצמחייה תחתית כה עבותה, עד שכמעט אין אדמה חשופה שנראית מבעדם. גזע או שורש כהה יחיד מתפתל באלכסון על פני המחצית התחתונה של התמונה בעקומה ארוכה דמוית S, וצורתו המתעקלת היא הקו הגרפי החזק היחיד החותך את המרקם האחיד מכל שאר הבחינות של משיכות המכחול הקטנות.
בראש הבד ממש נפתח במרחק רצועה צרה של קרקע בהירה יותר, מנוקדת בסימנים קטנים לבנים ושמנתיים הנקראים כפרחי בר מפוזרים הלוכדים אור ישיר יותר, ההקלה האמיתית היחידה מן הירוק הצפוף שממלא את שאר הקומפוזיציה. ואן גוך צייר סצנה זו בשטחים הסמוכים למקום שבו שהה בשנות חייו האחרונות, נמשך שוב ושוב אל הסבך המסובך וגזעי העצים של הפארק שמסביב כנושא שאפשר לו לעבוד בטווח קרוב במיוחד, למלא את כל הבד במרקם במקום לארגן אותו סביב קו אופק או עצם יחיד.
מה שהופך את התמונה ליוצאת דופן הוא סירובה לכל נקודת מוקד ברורה: אין שמיים, אין בניין, אין עץ יחיד שנועד למשוך את העין, אלא צפיפות כמעט קלאוסטרופובית של סימנים המאלצת את הצופה לקרוא את הבד כפי שקוראים כתם של סבך אמיתי, בסריקה ולא בהתיישבות. השורש המתעקל הוא הדבר הקרוב ביותר לנושא, וגם הוא מתמוסס בחזרה אל תוך התבנית בתוך כמה משיכות מכחול.
הצפיפות הכל-כוללת הזו מעניקה לציור אנרגיה יוצאת דופן לסצנת יער, קרובה יותר בתחושה לטקסטיל ארוג מאשר לנוף קונבנציונלי, והוא מחזיק קיר היטב דווקא משום שהתבנית שלו ממשיכה לעבוד בכל מרחק צפייה, צפופה ומופשטת מקרוב, ובאופן מזוהה כרצפת יער מקצה החדר.
