תיאור
שורות של שיחים נמוכים וירוקים כהים צועדות על פני החזית במשיכות דיו ורחצת ירוק צמודות וחזרות על עצמן, מופרדות בשבילים חוליים בהירים המתעקלים בעדינות בחזרה אל קבוצת מבנים באופק. במרכז אותה קבוצה מרוחקת ניצב מגדל אבן עגול ללא מפרשים, שקירותיו שטופים באוכרה רכה ובמידה רבה אינם מוגדרים על ידי צבע, משורטטים יותר מאשר מצוירים, יושבים בין בתים עם גגות רעפים כתומים ופיזור של עצי ברוש כהים וגבוהים.
מעל כל הסצנה, שמיים רחבים תופסים כמעט מחצית מהדף, בנויים מרחצות רופפות של כחול הנקטעות בעננים לבנים רכים, ומעניקים לציור תחושה פתוחה ומאווררת הניגודית לשורות הצפופות והעסוקות של הצמחייה שמתחת. ואן גוך עשה דף זה בעת שעבד בדרום צרפת, כשהוא מצייר את הנוף בעט ודיו בצבעי מים כדרך מהירה וישירה לתעד מוטיב לפני שהוא מתחייב לו בשמן או במקומו, ומאפשר לעט הקנה לשאת ברוב העבודה התיאורית בעוד הצבע ממלא באופן רופף מאחוריו.
מה שמייחד את הדף מנופי השמן שלו של אותו אזור הוא המהירות והשקיפות שלו: משיכות עט בודדות לכל שיח נותרות גלויות לחלוטין, רחצות צבע יושבות באופן לא אחיד בתוך קווי המתאר של העט, ושטחים גדולים של הנייר, במיוחד סביב המבנים, נותרים חשופים, ומאפשרים לציור לנשום באופן שקנבס שעובד במלואו אינו מאפשר. מגדל טחנת הרוח הישנה, שנשללו ממנו מפרשיו והצטמצם לצורה גלילית פשוטה, הופך לכמעט אגבי לקצב של שורות הגפנים שלפניו.
הפתיחות הזו והיד הנראית לעין של עט הקנה מעניקות לדף מיידיות המתאימה היטב לקיר שבו ציור שמן עמוס יותר עשוי להרגיש כבד, כאשר הרקע החיוור שלו ורחצת הצבע הקלה שלו שומרים עליו מאוורר ולא רווי, מקבילה שקטה וליניארית יותר לנופים הידועים יותר שלו.
